לימוד מעומק המקלט במבצע "עם כלביא"
לימוד מעומק המקלט- 12 ימים עברנו, מלחמה שבתוך המלחמה. והיו כמה רעיונות שחשתי שהם לימוד שחווינו על בשרנו ושראוי להוציאו מן המקלט לְאור את חיינו. תהילה גריזים מסכמת את התחושות ממבצע "עם כלביא"
לימוד מעומק המקלט-
12 ימים עברנו, מלחמה שבתוך המלחמה.
והיו כמה רעיונות שחשתי שהם לימוד שחווינו על בשרנו ושראוי להוציאו מן המקלט לְאור את חיינו.
גמישות-
המציאות של התרעה/ אזעקה שפתאום מעבירה אותך ממצב א למצב ב, לא משנה איפה היית ומה עשית- זו תנועה לא שגרתית.
אני אישית לא הייתי בצבא, ואולי זו ההרגשה של חיילוּת בפַּן העמוק. אתה לא חי את חייךָ ושולט בהם אלא מונח באופן נפשי בחוויה של "מוקפץ בכל רגע". זה מלמד ענווה, זה מלמד שגם בחיים האזרחיים הפשוטים שלנו, אני קרויה בכל רגע נתון לאיזו משימה שאולי תהיה נקרית בדרכי...הלכתי לקניונית רק כדי לקנות כך וכך אך פתאום ראיתי מישהו שזקוק לעזרה... אז הגמישות הזו לזוז מהדרך ולעבור תוֹדעתית ממצב א למצב ב- זה משהו שלמדתי מימי החיילוּת שעברו עלינו כעם.
הרפּוּ ודעו-
אמצע הלילה, כל הפלאפונים רוטטים אתרעה. אזעקה פולחת את השקט. עוד ועוד אנשים מגיעים אל המקלט וקוֵה שלי ישֵן...הוא לא יודע שהיתה אזעקה, לא יודע שהיו אנשים ושיַצאו, אני מביטה עליו ראשו מונח על הכרית הרכה במזרון שסדרנו לו...נשימות עמוקות של שינה שלֵווה...
חשבתי לי איזה מדהים זה- ילד בוטח בהורים שלו- סומך עליהם- ויכול פשוט להרפות אֵברים, להניח ראש ולנוּח... הלוואי ותיהיה לנו כזאת מידת בטחון בה'...נכון שצריך להישמע בדריכוּת להוראות פיקוד העורף ולהישמר לנפשנו- אבל באופן נפשי- רוחני- תודעתי- אני מייחלת לזכות להניח ראש על "כתפי השכינה" ולא לדאוג כֹל כךְ- "הַרפּוּ וּדעו כי אני ה'".
ולוואי יהיה אדם מתפלל כל היום-
לא דמיינתי לעצמי אי פעם שאפשר בכל שעה בלילה להעיר אותי ולהניח בידי ספר תהילים פתוח. ערוץ תפילה זורם בלי הבחנה בין אור לחושך, בין שעה לשעה- ערוץ תפילה נשפךְ כפלגי מים בזרם אינסופי של בקשת ישועה, וחמלה, ושמירה,
עבורי ועבור ביתי,
עבור כל מי שאיתנו במקלט כמו משפחה גדולה
עבור כל העם שלי היושב בציון, בבאר שבע, בנתניה, בבת ים, בגולן...
מי ידע ששערי תפילה לא ננעלים באף שעה.
ולוואי יהיה אדם מתפלל כל היום כולו.
כתבה: תהילה גריזים
בתמונה: ילדי משפחת ארוניס במקלט הנרקיס, חיה ארוניס